בקול רם
דיבור, הוא הדרך המקובלת ביותר בה אנשים יוצרים קשר ביניהם.
מילים, הן יצירה של אותיות מצורפות.
בכל אות קסם אחר.
ב-נ׳, הנתינה, ה-ל׳ הגבוהה ברוח נוגעת, ה-ע׳, מלמדת על אינטימיות וכך לכל אות משמעות משלה.
.
אמירת מילים בקול רם מפזרת אנרגיה עוצמתית.
החיים והמוות ביד הלשון.
גבולות, נחצים מדי יום ביומו ויש שאינם ניתנים למעבר חוזר.
במשנה בפרקי אבות אנו למדים: סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה.
שלמה המלך כתב במשלי:"גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ, חָכָם יֵחָשֵׁב".
אפשר אמנם להבין מכך שעדיף לשתוק מלדבר אבל אני חושבת שכוונת החכמים היתה להראות לנו כמה רב הוא כוחה של המילה וכמה עדיף לחשוב לפני שמדברים.
"אִסְתְרָא בִלְגינָא קיש קיש קָרְיָא", הוא פתגם בארמית שאומר כי מטבע יחיד בקנקן, מרעיש ומקשקש כמו שק מטבעות.
ביטוי זה מתייחס לאדם המרבה בדיבור, לעומת עשייה מעטה.
זריקת מילים באוויר ללא מחשבה או כוונה, משולה לכתיבה על הקרח.
אנו יוצקים אל תוך המילים רגש ומשמעות, והטעם שנשאר לנו בפה, חמוץ או מתוק משתנה עם בחירת מילים וטונציה.
כמובן, שיש כאלה בדרכנו, שהמילים יקרות מהם וששתיקה אומרת את הכל.
בברכת
שקילת מילים ושימור אנרגטי.
נועה תם
